החלטה בתיק ת"א 2252-02-10

1.         בפני בקשה לתיקון כתב התביעה, בשנית.

            כתב התביעה המקורי הוגש ביום 01.02.10.

            ביום 17.06.10, הוגשה בקשה שנתקבלה (החלטה מיום 30/6/2010), לתיקון כתב התביעה.

בכתב התביעה המקורי המתוקן (שהוגש ביום 01.09.10), טענה התובעת כי הנתבע 1 הינו פולש במגרש 2248 במושב תל עדשים כשהמגרש שייך למנוחה ועתה ליורשתה, התובעת.

על פי הנטען, הנתבע רכש בזמנו  את הנחלה של המנוחה, כשמהסכם הרכישה  מיום 2/10/94           (להלן: " ההסכם") הוחרגו הבית של המנוחה אשר בנוי על שטח של כדונם וכן "המגרש החיצוני" (מגרש 2248) שהינו מגרש ההרחבה לבן ממשיך (להלן: "המגרש החיצוני").

התובעת טענה כי בניגוד להוראות ההסכם, השתלט הנתבע על המגרש החיצוני  ובנה עליו בית המיועד לבן ממשיך.

התובעת טענה בין היתר כי המנוחה זכתה במגרש החיצוני במסגרת הגרלה שערך המושב עוד לפני חתימת ההסכם עם הנתבע.

בכתב התביעה המתוקן נטען עוד כי האגודה והמינהל הקצו שלא כדין ותוך טעות את המגרש           הרלוונטי לנתבע 1, בסוברם שהזכויות במגרש עברו גם הן לנתבע 1 מכח ההסכם.

            כתב התביעה המתוקן שהוגש כלל את עילות התביעה והסעדים כדלקמן;

כנגד הנתבע 1, ניב עוז- נטענו עילות חוזיות, הפרת ההסכם, הסגת גבול ועשיית עושר. בסעדים נדרש הנתבע 1, לסלק ידו מהמגרש החיצוני תוך החזרת המצב לקדמותו. לחילופין לשלם את ערך המגרש      לשפות על הנזקים ולשלם דמי שימוש ראויים.

לנתבע 2, מנהל מקרקעי ישראל- נטענה רשלנות בחתימה על חוזה פיתוח עם נתבע 1 ביחס למגרש    החיצוני. הסעדים שנתבקשו כנגד המינהל, כללו צו המורה לו לבטל את חוזה הפיתוח שחתם עם הנתבע 1 ולאסור עליו לחתום עם הנתבע 1  על חוזה חכירה. לחילופין נדרש סעד כספי לחייב את המנהל בתשלום ערך המגרש החיצוני וכן בפיצויים.

לנתבע 3, אגודת תל עדשים- יחסה המבקשת רשלנות במתן ההמלצה למנהל לגבי המגרש החיצוני. בסעדיה תבעה המבקשת לחייב את האגודה בתשלום ערך המגרש החיצוני וכן בפיצויים ככל שלא יאכפו זכויותיה.

2.         בהחלטה מיום 21.06.11, קבע בית המשפט השלום, כי מהותה של המחלוקת  נסובה באשר לזכויות   קנייניות במקרקעין, להן טוענת התובעת, ועל כן הורה להעביר את התביעה לבית המשפט המחוזי.

3.         בבקשתה הנוכחית לתיקון כתב התביעה (בשנית) מבקשת התובעת להוסיף עילות וסעדים כדלקמן:

א.      טענה לזכויות במגרש "2310" (להלן: "המגרש הנוסף"), שצורף גם הוא לנחלה. בהקשר זה גם הוספה עילה כנגד הנתבע 1 שעניינה קיום חוזה שלא בתום לב, ועשיית עושר ולא במשפט. כנגד האגודה וביחס למגרש הנוסף, נטען שוב לרשלנות. הסעד הנתבע ביחס לנתבע 1 והאגודה הינו חיוב בפיצויים בלבד, בגובה ערך המגרש הנוסף. המבקשת טוענת כי נודע לה על קיום המגרש הנוסף רק לאחרונה (בעניין זה הפנתה המבקשת למכתבו של המנהל המיוחד מטעם בית משפט לרישום מחדש של תל עדשים מיום 24.03.12, וכן לקשיים שנערמו לפתחה עד שהוכרזה המבקשת כיורשת של המנוחה). על פי החומר שנמסר לעיון התובעת מאת האגודה, וכן ממכתבו של המנהל המיוחד, עולה לטענת המבקשת כי המגרש הנוסף היה קיים לפני חתימת ההסכם וזאת על פי תוכנית חלוקה ג/במ/54 משנת 1992 [במסגרתה גם נוצר מגרש 2248]. לגופן של טענות נטען כי המנוחה אשר הייתה מבוגרת ולא מיוצגת לא הייתה מודעת לקיומו של המגרש הנ"ל. המבקשת טוענת בתביעתה כי מגרש זה כלל לא תומחר בעסקה של מכירת הנחלה.

ב.      הוספת סעד של פיצויים בשל קיום ההסכם בחוסר תום לב על ידי הנתבע (הן לגבי סיפוח המגרש החיצוני והן לגבי פעולותיו בניסיון למנוע את פיצול דירת מגוריה שהוחרגה באופן מפורש גם היא מן ההסכם) .

ג.       הוספת סעד כספי המשקף את יתרת התמורה לה התחייב הנתבע 1 על פי ההסכם, בתואם לערך הנחלה כיום. על פי התובעת, הנתבע שילם רק 1/4 מן התמורה לה התחייב על פי ההסכם, שכן תשלום היתרה, הותנה בהעברת הרישום במנהל, על שם נתבע 1. העברה זו טרם הושלמה בשל מחדלים ומעשים של נתבע 1, עפ"י טענת המבקשת.

ד.      הוספת סעד כספי לכיסוי עלות דמי ההסכמה שלטענת המבקשת צריך ויחולו בנסיבות ובהינתן שההסכם שותק לעניין זה, על הנתבע 1 וכי ההסכם נוסח ע"י נתבע 1.

ה.      הוספת עילה של קיום חוזה שלא בתום לב ועשיית עושר ולא במשפט, כאשר נתבע 1 קיבל כספים בגין מניות תנובה השייכות למנוחה, ומגיעות לה כזכות אישית שלה כחברת אגודה. הסעד המבוקש בעניין הינו סעד כספי.